פסק-דין בתיק תא"מ 40454-03-11 - פסקדין

מבוא

1. בפני תביעה כספית, בסכום של 50,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, בעטייה של רשלנות הנתבעת בטיפול בדוחות חניה.
2. על פי המפורט בכתב התביעה, גילה התובע, לאחר ששב משהות בת שמונה שנים בחו"ל, שהנתבעת דורשת ממנו תשלום דוחות חנייה שניתנו כ- 10 שנים לפני שובו לארץ, ואשר נרשמו בגין חניה של רכב שמעולם לא היה בבעלותו. הנתבעת סירבה לטענתו לבטל את הדוחות, נהגה כלפיו בבריונות, הטילה עיקול על חשבונו, עד שלבסוף נאלץ התובע לשלם את הסכום שדרשה.
3. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהדוחות נושא התביעה, שמספרם: 152770-4-9 ו- 153192-4-7, ניתנו במהלך שנת 1996, בגין חנייתו של רכב מ.ר. 31228-08.
4. לשם בירור התביעה הוגש תצהירו של התובע, וכן הוגשו תצהיריהם של 4 מצהירים מטעם הנתבעת. כל המצהירים נחקרו בפני במהלך דיון ההוכחות.
5. אקדים ואציין שלאחר שמיעת ראיות הצדדים וטענותיהם מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח שהעירייה התרשלה, או שהיא חייבת בנזקיו בשל עילה אחרת, ולפיכך יש לדחות את התביעה.
6. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית, כמצוות תקנה  214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

טענות התובע

7.      לטענת התובע, בין השנים 1999 לבין 2006, התגורר בחו"ל. רק לאחר שובו ארצה, במהלך שנת 2007, קיבל דרישה לתשלום חוב מאת הנתבעת. בעקבות הדרישה פנה אל הנתבעת ושטח בפניה את טענותיו לפיהן הרכב נושא הדוחות לא היה מעולם בבעלותו, אף לא היה רשום על שמו, ועל כן ביקש את ביטול הדוחות.

8.      לטענתו של התובע, לא הייתה הנתבעת רשאית להסב את הדוחות משמה של בעלת הרכב, חברת נסיעות ספלנדיד בע"מ, לשמו, מבלי שניתן תצהיר המורה לה לעשות כן.

9.      כאסמכתא הפנה התובע לפסק דינו של כב' השופט א' טננבויים, בת"ק 49602-12-10, אשר קבע בפסק דינו פיצוי בסכום של 2,000 ש"ח, בנסיבות שבהן הוסבו דוחות לשמו של אדם שפנה לנתבעת בבקשה בשם אביו, תושב חוץ, אשר קיבל דוחות בגין חנייה במקום חנייה המיועד לנכה.

דיון והכרעה

10.  עיון בטענותיו של התובע מלמד על כך שטענותיו של התובע הינן טענות לביטול הדוחות, שהינן למעשה טענות נגד הרשעתו. בכתב התביעה לא נטענו טענות נגד התיישנות הדוחות או נגד פגם או ליקוי שנפל בהליכי האכיפה והגבייה.

11.  נקודת המוצא בענייננו אפוא, הינה ההוראות הספציפיות אשר נקבעו בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן- "חוק סדר הדין הפלילי").

12.  העבירות נושא הדוחות הינן עבירות מסוג ברירת משפט, כאמור בסעיף 228(א) בחוק סדר הדין הפלילי. הדרך להגשת בקשות לביטול קנסות בגין עבירות מסוג זה קבועה בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיה סמכות ביטולם של קנסות אלו מסורה לתובע שמונה לעניין זה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. עוד קובע סעיף 229(א) הנ"ל, כי מי שנמסרה לו הודעה על תשלום קנס, רשאי להודיע תוך תשעים יום מיום המצאתה, על רצונו להישפט.

13.  בהתאם להוראות האמורות, הקבועות בסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי, נתונה הברירה בידי אדם המקבל דוח חניה, לשלם את הדוח, להגיש בקשה לתובע העירוני לבטל את הדוח, או להגיש בקשה להישפט בפני בית המשפט.
14. בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שילם מקבל ההודעה את הקנס, " רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". בהתאם לסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי: " לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".
15. בענייננו מדובר כאמור בדוחות משנת 1996 ועל כן, משהתובע לא פנה תוך 90 ימים לתובע העירוני רואים אותו כאילו הודה והורשע בביצוע העבירות.
16. בענייננו כאמור, לא רק שהתובע לא הגיש בקשה להישפט, בפועל שילם התובע את הקנס, ועל כן רואים אותו כאילו הודה והורשע בביצוע העבירה, כאמור בסעיף       229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי.